עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
חברים
The darkIsrael.lsunshine
אודות
•  אודות
לקח לי 50 שנה להבין
משפחת ילדותי
רוקות
משפחתי
סיפורי שמש
חיים גורי
09/02/2018 19:18
עינת
המשורר חיים גורי, נפטר החודש. לא הכרתי אותו, לאחר מותו התברר לי שכתב את שיר הרעות ובאב אל וואד. שירים ישנים מאוד שאני מכירה. למרות שאני זקנה, הוא היה ממש זקן, מעל גיל 90. על הזיקנה הזאת אני רוצה לכתוב. כל שאני זוכרת מהמשורר שהכרתי רק בשמו, זה ראיון ששודר איתו לא מזמן, כשהיה קרוב לגיל 90. הוא סיפר סיפור שנגע לליבי ושינה התנהגות מסויימת אצלי. הוא נסע ברכבו בעיר לפתע שמע  בחור צעיר שטס מאחוריו וזעק לו במלא גרון: יאההההההזקן, סע כבר!!!!!! באותו רגע, שכח לגמרי שהוא המשורר הלאומי בעל התארים והפרסים. הרגיש מושפל ומיותר ונעלב עד עמקי נשמתו. הוא לא זכר כלל את מטרת נסיעתו, חזר הביתה ואותות העצב והעלבון נותרו בו עוד זמן רב. רק אז הבנתי שבתוך האוטו שנוסע לאט, לא מודע כלל למה שקורה סביבו ומעכב את התנועה. האוטו הזה שלא פעם גם אני ציפצפתי לעברו בחוסר סבלנות כשאני חושבת בעצבנות: לא אנהג כשאהיה זקנה, אבא שלי גם זקן הוא יפסיק לנהוג כשיפריע ככה לתנועה. כששמעתי את הסיפור של חיים גורי לפתע הבנתי, בתוך  האוטו הזה יושב אמנם אדם זקן שנוסע לאט.   למרות המוגבלות הזאת הוא אדם יש לו רגשות הוא נעלב. נעלב עד עמקי נשמתו. מאז אותו ראיון כשאני רואה רכב כזה אני מחכה בסבלנות עד שיסע. לא בגלל הכבוד שצריך לחוש לאדם מבוגר. אלה בגלל העצב הגדול שהוא ירגיש כשאצפצפ לעברו. אני לא רוצה לקחת זאת על עצמי.
0 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 47 48 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
בדיחות
מתכוני שמש
שמש לנפש
ילדי השמש
אני וחיות אחרות